ירושת מת שחזר לחיות ע"י נס

 

 

ירושת מת שחזר לחיות ע"י נס

 

איתא בגמ' במגילה ז: "רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא". ונסתפקתי מה דין ירושתו של ר' זירא שמת לחלוטין אך לאחמ"כ שב וחזר לחיות ע"י נס, האם נכסיו וממונו נשארים בידי יורשיו דמה שהוריש במותו הוריש, או שיקבל חזרה את נכסיו כעת ששב לחיים.

והנה בחינוך (מצוה ת) כתב ששורש דין ירושה הוא שהממון שצבר אדם בחייו הינו מתנתו של הקב"ה לאותו אדם, וכעת כשמת מחמת שהגיע קיצו אין בכך כדי להפקיע את זכויותיו בממונו, ולכן אמרה התורה שיעברו הנכסים אל מי שממשיכו בעולם שזה בנו או בתו (וכשאין לו בנים, יעברו נכסיו לקרוביו כפי הסדר השנוי בתורה בפרשת נחלות), ובפשיטות נראה מדברי החינוך שאם כל הירושה זה מטעם שלא יאבדו זכויותיו שלא אדם בממונו, אם כן כשחוזר המת לחיים ע"י נס, יקבל חזרה את נכסיו וממונו מידי יורשיו, אך מה נעשה אם מה שהיורשים כבר קיבלו לרשותם את נכסי המת, ואיך נפקיע את זה מרשותם, הא כבר ירשו את הנכסים.

והנה ר' אלחנן בקוב"ש (ח"ב יב, ה) כותב שבן שירש את אביו המת מיתה ודאית, וחזר האב לחיים, ודאי שחוזרים הנכסים לרשותו של האב "בכל מקום שימצאם". ובפשיטות נראה כוונתו שאף מוציא האב מידי הלקוחות שקנו מהבן בנכסי האב בשעה שהיה מת. ונראה דסברת ר' אלחנן היא דמאחר שכל ירושת בן את אביו היא מדין קם תחת אביו, ממילא כ"ז דווקא בזמן שאין האב בנמצא, אך ברגע שהאב שוב חוזר מקבל את נכסיו בחזרה מידי בנו דשוב אין לנו צורך בבנו שימלא את מקומו. אך לפי"ז יקשה מה דנוטל האב בכל מקום שימצאם ואף מוציא מיד הלקוחות, דהרי בזמן שהלקוחות קנו מהבן, לא היה כאן האב, וא"כ היה בידי הבן הכוח למכור בנכסים, במקום אביו, ולמה שיוציא האב מידם.

אלא סברת ר' אלחנן היא שכל מה שהתורה הפקיעה נכסי המת מרשותו והעבירתם ליורשיו, הוא רק כשאין למת צורך והנאה מהנכסים, אבל במקרה שכן יש למת הנאה מהנכסים לא הפקיעה התורה את ממונו והעבירתו ליורשיו. א"כ בנידון דידן שחזר לחיות ושוב צריך את כספו ונכסיו לא היה כאן בכלל דין ירושה לאחר שמת, ונשארו הנכסים בידיו כל הזמן, ושפיר מובן מדוע מוציא מיד הלקוחות, שהרי לא היה בידי הבן הכוח למכור בנכסים שמעולם לא ירשם בכלל.

ולפי"ז מיישב ר' אלחנן קושיא על הנימוק"י בב"ק שכתב שאדם שזרק חץ על כלי ומת קודם שנשבר הכלי, חייבים היורשים לשלם את הנזק, ולכאו' קשה שהרי לא נעשה שום נזק בחיי האב, וא"כ לא נשתעבדו הנכסים לתשלום חוב זה, ומדוע שיהיו היורשים חייבים לשלם על נזק זה. ולפי"ד אלו א"ש שכיון שיש למת צורך שישלמו את ההיזק שעשה, שלא ישאר בע"ח בעולם העליון, דהרי הוא נתחייב לשלם בזמן שנעשה הנזק כבר משעה שזרק החץ ואז עדיין היה בחיים, ממילא לא זכו היורשים בממונו בסכום התשלום על ההיזק, ובו משלם המת עצמו מכספו שלו את דמי ההיזק. אך עיין באמרי משה (לח, כד) שדחה דברים אלו, דא"כ אמאי מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח, הא כיון שיש למת צורך במטלטלין אלו על מנת לפרוע את חובו, לא יירשו אותם היתומים כלל, וזה אינו מכל הסוגיות שמוכח מהם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח.

ובעיקר סברת ר' אלחנן ילה"ק דא"כ שכל זה מטעם שאם יש צורך למת בממון, אין כאן ירושה בכלל, אמאי כתב שהדין כן הוא רק בבן ולא בשאר יורשים שלא יירשו במקרה שיש למת צורך בממון. והנראה לחלק בזה, דבשארי יורשים הם כבר זכו בממון המת מכח דין ירושה, והכניסו הממון לרשותם, וא"א לחזור ולהוציא את זה מידיהם, אבל בבן שאינו בא בכלל מדין זכיה, אלא מדין קם תחת אביו, שפיר אפשר להוציא מידו ולהחזיר לאבא.

אמנם תו יש להקשות שהרי ר' אלחנן עצמו כותב (קוב"ש ח"ב, כט ב) בהא דשנינו בגמ' בנדה סא. דמצוות בטלות לעת"ל, והקשה ר' אלחנן שהרי זה סותר את אחד מי"ג עיקרי האמונה, שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ותירץ (שם, אות ב) שאין המצוות עצמם בטלות לעת"ל, אלא מי שיקום בתחיית המתים יהא פטור מן המצוות כמו שנאמר שם בגמ' "במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה פטור מן המצוות", וגם כשקם לתחייה בתחיית המתים נעשה כבריה חדשה ופטור מן המצוות. ומוסיף שם ר' אלחנן שהוא הדין בזמנינו אנו אם ימות אדם באופן ודאי ויקום לתחיה ע"י נס, גם כן יהא פטור מהמצוות, דיש כאן מצב חדש של בריה חדשה, וא"כ קשה לדברי ר' אלחנן דידן שאמר שאב שחזר לחיות ע"י נס, מקבל את נכסיו חזרה, ולמה, הרי יש כאן בריה חדשה, ולמה יקבל את נכסי אותו האיש שמת.

ומעיקרא היה נראה לומר דכל מה דאמרינן שיש בריה חדשה בחזר לחיות, הוא רק בתחיית המתים וכמו שכבר כותב הרס"ג (אמונות ודעות, מאמר תחיית המתים) שהנפשות שיקומו בתחיית המתים יהיו כבריות חדשות, אך מה נעשה שר' אלחנן כותב להדיא שה"ה לזמנינו אנו, וצ"ע.

ובעיקר מה שכתבנו שמת שחזר לחיות ייטול את נכסיו בחזרה בכל מקום שהם, י"ל סברא נוספת דבעצם הדבר שחזר המת לחיים, מתברר למפרע שמתחילה לא היה כאן מיתה רגילה, אלא מת שעתיד לחזור לחיות, וממילא כשחוזר לחיות מתברר למפרע שמעולם הוא לא מת, שהרי הוא חזר בסופו של דבר לחיים, ואם כן הוא גם מעולם לא הוריש את נכסיו כדין אדם שמת, ושפיר מובן למה מקבל את כל נכסיו בחזרה, ואפילו מן הלקוחות. ושו"ר שכ"כ הברכ"י בטעם אמאי לא פקעי קידושין של אישה שמת בעלה ואח"כ חזר לחיים, דנתברר לנו דמעולם לא מת. ולפי דברים אלו יהא הדין כן גם בשארי יורשים ולא רק בבן, דעדיין אם נאמר שכבר זכו היורשים בממון, הא הוי זכיה בטעות, דהוא מעולם לא מת ומעולם לא הוריש את נכסיו הלאה.

ונוסיף כאן דבר נאה דהנה נסתפק בכלי חמדה (מועדים ג, פורים, סט) אי עבר רבה על לאו דלא ירצח במה ששחט את ר' זירא, דסו"ס לבסוף חזר לחיות, ולפו"ר קשה, דמה לי מה שחזר לבסוף לחיים ע"י נס, הא רבה עצמו ודאי עבד מעשה רציחה, ולמה נאמר דלא עבר על לאו דלא תרצח. והנה לפי מה שאמרנו אתי שפיר, דבמה שחזר ר' זירא לחיים ע"י תפילתו של רבה, נתברר למפרע שמעולם לא היה כאן שם מת, ואם לא היה כאן מת, גם לא היה כאן כלל רציחה מעולם.

x